חיים וחסד צ״ט

1 ספר הזהר פתח ↗

פָּתַח וְאָמַר, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תּוֹלַעַת וְאֵזוֹב. תָּא חֲזֵי, בַּר נָשׁ דְּמִשְׁתַּדֵּל בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁארֵי עֲלוֹי וּשְׁכִינְתָּא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּבַּר נָשׁ אָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא, שְׁכִינְתָּא אִסְתָּלָקַת מִנֵּיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְחִיק מִנֵּיהּ, וְכָל סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ מְרַחֲקִין מִנֵיהּ, וְשָׁארִי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא וְכָל סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא, אָתֵי לְאִתְדַכְּאָה מְסַיְּיעִין לֵיהּ. בָּתַר דְּאִתְדָכֵּי וְאַהְדָּר בִּתְשׁוּבָה, הַהוּא דְּאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ אַהְדָּר, וְשָׁארִי עֲלוֹי. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת. כֵּיוָן דְּאָמַר, שְׁתֵּי צִפֳּרִים, לָא יְדַעְנָא דְּאִינּוּן חַיוֹת, אֶלָּא, הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל חַיּוֹת, חַיּוֹת מַמָּשׁ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר יחזקאל א׳:ט״ו וָאֵרֶא הַחַיּוֹת, לָקֳבֵל אֲתַר דְּיַנְקֵי מִנַּיְיהוּ נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, וְעֵץ אֶרֶז הָא אִתְּמַר, וּשְׁנִי תּוֹלַעַת, סְטָר סוּמָקָא דִּגְבוּרָה דְּאִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. וְאֵזוֹב, דָּא ו' זְעֵירָא, דְּיָנִיק לֵיהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כָּךְ, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב, אַזְלָן כַּחֲדָא, וְעַל דָּא ו' ו' כַּחֲדָא אִשְׁתְּכָחוּ, חַד עִלָּאָה, וְחַד זְעֵירָא, וְקַרְיָין לוֹן, ו' עִלָּאָה, ו' תַּתָּאָה. וְכֻלְּהוּ אָהַדְרוּ לְשַׁרְיָא עֲלוֹי בְּגִין דְּהָא אִתְדָּכֵי, לָקֳבֵל אִלֵּין, לְתַתָּא מנייהו, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת אִשְׁתְּכָחוּ בשמא בְּדַכְיוּתָא דָּא, וְתַּלְיָין מֵאִלֵּין עִלָּאִין. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא. יָתְבוּ בְּהַהוּא בֵּי חַקְלָא וְצַלּוּ. בָּתַר דְּסִיְימוּ צְלוֹתָא קָמוּ וְאַזְלוּ. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. וְאָמַר, משלי ג׳:י״ח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאוּשָּׁר. עֵץ חַיִים, דָּא אוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי אִילָנָא עִלָּאָה רַבָּא וְתַקִּיף. תּוֹרָה, אֲמַאי אִקְרֵי תּוֹרָה. בְּגִין דְּאוֹרֵי וְגַלֵּי בְּמָה דְּהֲוָה סָתִים דְּלָא אִתְיְדַע. חַיִים, דְּכָל חַיִּים דִּלְעֵילָּא בָּהּ אִתְכְּלִילוּ, וּמִנָהּ נָפְקִין. לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, לְאִינּוּן דְּאַחְדִּין בָּהּ, דְּמַאן דְּאָחִיד בְּאוֹרַיְיתָא אָחִיד בְּכֹלָּא, אָחִיד לְעֵילָּא וְתַתָּא. וְתוֹמְכֶיהָ מְאוּשָּׁר, מַאן תּוֹמְכֶיהָ. אִלֵּין אִינּוּן דְּמַטִילִין מְלָאי, לְכִיסָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְתוֹמְכֶיהָ, זָכֵי לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי דְּיִפְּקוּן מִנֵּיהּ. מְאוּשָּׁר, אַל תִּקְרֵי מְאוּשָּׁר, אֶלָּא מֵרֹאשׁוֹ, אִינּוּן תַּמְכִין לְאוֹרַיְיתָא, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ. מֵרֹאשׁוֹ, דָּא רֵישָׁא דְּכֹלָּא דְּאִקְרֵי רֹאשׁ, דִּכְתִּיב, משלי ח׳:כ״ג מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ. וְרֹאשׁ דָּא חָכְמָה, דְּאִיהִי רֵישָׁא לְכָל גּוּפָא, וְגוּפָא אִתְפְּשָׁט בֵּיהּ עַד סִיּוּמָא דְּשִׁית סִטְרִין, וְתוֹמְכֶיהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, שיר השירים ה׳:ט״ו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ. דְּאִינּוּן דְּמַטִילִין מְלָאי לְכִיסָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אִינּוּן תַּמְכִין לְאוֹרַיְיתָא מֵרֵישָׁא עַד סִיּוּמָא דְּגוּפָא, וְכָל מְהֵימְנוּתָא, בֵּיהּ תַּלְיָא, וְאִתְּמָךְ. וְזָכֵי לִבְנִין דְּיִתְחֲזוּן לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ויקרא א׳:א׳ וַיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וַיִקְרָא אָלֶף זְעֵירָא, אֲמַאי. אֶלָּא בְּגִין לְאַחֲזָאָה מַאן הוּא הַהוּא דְּקָרָא, הַהוּא דְּשָׁרֵי בְּמַקְדְּשָׁא, וּכְדֵין זַמִּין לְמֹשֶׁה, כְּמַאן דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא. הָכָא א' זְעֵירָא, הָתָם א' רַבְּתָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. ס"א אדם דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, הֵי מִנַּיְיהוּ עִלָּאָה. אֶלָּא מֹשֶׁה עִלָּאָה, מֹשֶׁה שׁוּשְׁבִינָא דְּמַלְכָּא, אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. מְתַל לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה. מָה עֲבַד. יָהַב לָהּ שׁוּשְׁבִינָא לְתַקְּנָא לָהּ וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא, כַּד עַיִּיל שׁוּשְׁבִינָא דָּא לְמַלְכָּא, לָא עַיִּיל אֶלָּא עִם מַטְרוֹנִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹ'. מֹשֶׁה שׁוּשְׁבִינָא לְמַלְכָּא, בְּגִין כָּךְ אִזְדָּמַן כְּאוּשְׁפִּיזָא, וּלְבָתַר, וַיְדַבֵּר יְיָ' אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וְכָל מִלּוֹי הֲווֹ, לְפַיְּיסָא לְמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְיִתְפְּיָיס מַלְכָּא בַּהֲדָהּ. וְעַל דָּא בְּגִין דְּאִיהוּ, שׁוּשְׁבִינָא לָהּ שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בַּהֲדָהּ, לְתַקְּנָא בֵּיתָא וּלְעַיְינָא תָּדִיר בְּמִלֵּי דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא אִתְתְּקַּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְאִקְרֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, תהילים ק״י:ד׳ אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וּבְגִין כָּךְ כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ מִבֵּי מַלְכָּא, נָטִיל, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ. וְעַל דָּא הוּא קָאִים לְדַכְּאָה לְכָל אִינּוּן דְּעָאלִין לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מִסְאֲבָא בְּאִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְגוֹ'.

1 וחכם באחור ישבחנה משלי כט, יא. כשהוא חכם חשק שלו תמיד להשפיע למטה בבינה, ובינה חשקתה להשפיע למטה לדיבור, ובדיבור יש בה רשימו מהחכמה ומהבינה, וזה נקרא ראשי פרקים, שנתפרקו מהחכמה שנקרא ראש זהר ח"ג נג:, ומי ששומע הדיבור מפי החכם ומחבר דעתו, דעת ר"ל התחברות בין החכמה להבינה של החכם ולא לדיבור ממש, אז יכול לעשות בו רושם, וזהו חגיגה יא: אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו:

« חיים וחסד צ״ח חיים וחסד ק׳ »